במהלך עבודתי נתבקשתי, לא אחת, להרצות בנושא כתיבת סיפורי חיים. אין ספק שכתיבת ביוגרפיות הינו נושא מרתק הן למספר, הן לכותב והן לזה שרואה את המוצר המוגמר או שומע אודותיו.
הרצאותיי ניתנות בפני שלושה סוגי קהלים: בני נוער העומדים בפני הכנת עבודת שורשים משפחתית, “חוגי בית” של חבורות המתכנסות בלילות ששי או שבת, או אוכלוסייה בוגרת המתגוררת בדיור מוגן.
לכל הרצאה מטרה אחרת, ועל כן אין בה אחידות. עם זאת, לכל ההרצאות מכנה משותף והוא הצגת דרך העבודה ,הצגת ספרים וקריאת קטעים מתוכם (לאחר קבלת אישור מהכותב) והתאמתם לקהל היושב באולם.
בהרצאות בפני "חוגי בית" אני מעלה בעיקר את הסיפורים ,(ללא שמות כמובן) ומדגישה מאפייניה של תקופה, סיפור על קרב ביבשה בים או באויר,סיפור על אהבה בצד סיפור של הישרדות, ועוד.
ההרצאות מעניינות, שכן הסיפורים אותנטיים ובחלקם הגדול נופלות על אוזניים קשובות המכירות את הנושא כחלק מחוויותיהם של המאזינים עצמם. אמנם, מדובר בערב חברתי שבו המרצה אינו מספר על עצמו אלא על חוויות של אחרים ,ובכל זאת הופכת חווית ההקשבה לחוויה משותפת.
בהרצאות בפני “קהל שבוי” של אנשים המתגוררים ב“דיור מוגן“, אני מציגה ברגישות את החשיבות שבכתיבת ביוגרפיה אשר תישאר לדורות הבאים. אני מודגשת העובדה שכל אדם הוא עולם ומלואו ולכל אדם הסיפור שלו. אמנם, הספרים אינם נמכרים בדרך כלל בחנויות הספרים ( למעט מקרים בודדים ), הם נועדו לבני משפחה ולקרובים ביותר. כאן החוויה המשפחתית–חברתית גדולה לאין ערוך.
בהרצאותי אני מצטטת גם תגובות של אנשים שהיו גיבורי הספרים אשר מספרים בעצמם על התהליך שעברו תוך כדי סיפור חייהם. כל אחד מהם מציין את התהליך שעבר תוך כדי סיפור חייו. לא אחת משתמשים בביטויים כמו “נולדתי מחדש“, “השתחררתי ממועקה של שנים” , “אבן נגולה מעל ליבי“ או “לך אני מספר בפעם הראשונה”. זה שכרי האמיתי.
קשה לתאר את ההתרגשות המלווה אותי לשמע דבריהם או קריאתם. אני חשה שגם הנוכחים בהרצאה מבינים את ערכה של הוצאת הסיפור לאור. וכך נפתח חלון לסיפורים עתידיים.
לעיתים אני בוחרת להרצות על סיפור אחד מיוחד כגון זה שסופר לי מפיו של יוסף מרזוק, אשר אחיו משה גיבור פרשת "עסק הביש", הועלה לגרדום במצרים. כמובן שזוהי דוגמא אחת מיני רבות.
על הרצאות בפני בני נוער העומדים לחקור את שורשי משפחתם ולהגיש עבודת שורשים בבית ספר אספר בנפרד.